געגועיי לטיפקס או איך למדתי לכתוב -על- טעויות

זוכרים את הטיפקס של פעם? כשהיה צריך לצבוע בעדינות טעויות ולחכות בסבלנות עד שיתייבשו

קל למחוק מילים כשכותבים ב-Word, אה? מקש אחד והשטות שכתבת הרגע – נעלמה. אפשר לעשות Enter ולהעביר למטה את כל המילים הקודמות ולהתחיל פסקה חדשה. את יודעת מה, אפשר בכלל למחוק את כל הקובץ. להתחיל דף חדש. הבעיה עם דף חדש היא שהוא נותן תחושה שלא היה כאן משהו לפניו, הוא מוחק אפילו את הניסיון. השבוע, ברגע של נוסטלגיה נזכרתי בילדות בשנות ה-90. פנים. כיתה. המורה כותבת על הלוח, אנחנו מעתיקים את מה שהיא כותבת על מחברת סליל, הכותרת בצבע, השאר בשחור או כחול (בלבד!). הטיפקס נמצא בקלמר ג'ינס ורק מחכה לטעות שתקרה כדי לצייר עליה עם המברשת בעדינות. בסוף אחרי הרבה פווו או כשהזמן עובר, נשאר רק גלד לבן, תזכורת שהייתה כאן טעות, אבל הצלחנו לכתוב מעליה.

אוי ואבוי, תדמיינו עולם בלי טיפקס

הלכתי קצת לחקור, ומתברר שמאחורי המצאת הטיפקס יש סיפור מעניין, בת' נסמית גראהם, אם חד הורית, רצתה להיות ציירת. כדי להתפרנס, ב-1951 היא התחילה לעבוד בתור מזכירה בבנק בטקסס. היא הייתה מקלידה במרץ על מכונת הכתיבה והייתה מעבירה את הדפים המוקלדים לבוס שגער בה אם היו טעויות. הבעיה, טעויות הקלדה קרו הרבה ולא היה פיתרון טוב להעלמת השגיאות.

תיקון טעות בת' נזכרה שכשציירים טועים על הקאנבס, הם לא מוחקים את הטעויות אלא פשוט מציירים מעליהן עם צבע. כשבראשה התובנה הזאת היא נכנסה למטבח, טחנה בבלנדר חומרים שהפכו לצבע לבן עם ריח ממסטל ושמה אותו בתוך קופסה של לק. למחרת היא החביאה אותה במגירת המשרד וכל פעם שקרתה טעות, היא הברישה אותה באלגנטיות והמשיכה להקליד. במהרה שאר המזכירות במשרד גילו את שיקוי הפלא וביקשו ממנה שתכין להן גם. היא הכינה עשרות בקבוקי לק ריקים, כתבה עליהם "Mistake Out" והתחילה לשווק אותם מסחרית ממטבח ביתה. כמו כל הסיפורים, היו הסתבכויות וקשיים אבל בסופו של דבר בת' התעשרה (אפילו שבן הזוג שלה גנב לה את החברה) ואנחנו יכולים להתרפק על הנוסטלגיה.

Mistake – out?

אני חושבת על המזכירות האבודות שהיו צריכות להקליד מהר ותוך כדי לא לטעות כי הדף צריך להיות מושלם, ואז אני חוזרת למסך שלי. תיאורטית, אם הוא היה דף נייר, הוא כבר היה מעוך לצורת כדור בפח שבקצה החדר. אבל הוא לא, הוא עדיין שם, אפילו שאלפי פעמים העתקתי-גזרתי-הדבקתי. אחרי עוד הפסקת קפה, פתאום עולה לי למחשבה איזה בת' נסמית גראהם אחת "עזבי מושלם, תחפשי את הטעויות, תכתבי עליהן".