דמות שכתבת בתסריט במערכה הראשונה, תחזור אלייך (מתישהו)

איך דמות שירדה בעריכה לפני עשור, גילתה לי שלכתוב-לערוך-למחוק זאת השקעה לטווח הארוך

כתיבה לוקחת זמן. טוב, היא לא ממש לוקחת אותו פיזית אבל היא, איך לומר, מבזבזת אותו בכיף. כתיבה תסריטאית למשל דורשת תכנון דמויות, מבנה, סיפור, לכתוב עוד סצינה ועוד סצינה, לשכתב, אלוהים, לשכתב מלא ואז למחוק. לפעמים זה מרגיש באמת כמו הדרך הבטוחה לקחת את הזמן שלך ולשרוף אותו, את יושבת עם החברים הדמיוניים שהמצאת ומשקיעה הרבה ריכוז ומחשבה כדי לטפח דמויות לא קיימות. בסוף יש פרוייקטים שלמים שנכתבו ונגנזו במלואם או דמויות חצי אפויות שירדו בעריכה.

מתברר שכתיבה היא כמו קארמה, היא פעולה גם אם היא לא הפכה לסרט. למשל דמות אולי תחזור אלייך בסוף מהתת מודע וגם תביא איתה תובנה. השבוע לדוגמא קמתי עם געגועים נוסטלגיים לחֵלֶק (44), מוכר בחנות פאזלים שאפשר לתאר אותו כקצת הזוי, אסקפיסטי, תמים אבל חביב. מה המצב חֵלֶק? הרבה זמן לא התראנו! חֵלֶק נוצר לפני בערך 10 שנים, חברה ואני התחלנו לכתוב ביחד רעיון לסדרה, נפגשנו פעמיים בשבוע לאורך חודשים עד שהבנו שהסיפור מתגלגל למקום אחר והתמקדנו בשתי דמויות אחרות שהפכו לגיבורות של סרט קצר שגם הופק בסופו של דבר. חֵלֶק, שבאופן לא מפתיע היה דמות משנה בסדרה, נשאר על רצפת העריכה ולא פותח מאז.

תמונה של הבמאי והשחקן מייק וויט' - זה בול חלק!

חֵלֶק קופץ ל-2023

האמת שלאורך עשור שכחתי מחֵלֶק, כבר אז הזהרנו אותו שחנויות באינטרנט או רשתות פאזלים גדולות יאיימו על חנות הפאזלים שהוא פתח פעם ולא שינה בה כלום מאז. הייתי בטוחה שהוא לא הצליח לשרוד עד 2023 אבל הנה, אני רואה אותו פתאום, יושב בחנות הקטנה שלו ועושה פאזל לבן של 1000 חלקים בריכוז מוחלט. כזה הוא חֵלֶק, הוא בטוח שהחנות שלו תמיד תצליח כי אנשים אוהבים פאזלים ותמיד ירצו קשר אנושי אבל כשמגיע לקוח הוא מתעלם ממנו כי הוא עוד שנייה מסיים להרכיב את המסגרת.

אני רואה שהשנים שעברו מאז שכתבנו אותו עשו לו רק טוב. החנות המאובקת שלו הפכה לוינטג', הבובות של גיבורי העל ליד הקופה עדיין רלוונטיות. על השולחן נמצאת תמיד המחברת הצהובה, זאת שכתובה בה הסיסמה של הביטקוין. נכון, ביטקוין! חֵלֶק הרי קנה ביטקוין, הוא אפילו נתן מתנה לחתונה של בן דוד שלו ביטקווין במקום צ'ק והוא התבעס עליו. רגע, זה אומר שחֵלֶק מיליונר עכשיו? בהסתמך על ההיסטוריה של הכסף, הגיוני מאוד שכן. אז למה הוא עדיין יושב בחנות? אה, ברור, גם כשהוא מיליונר הוא עדיין יושב בחנות שלו ועושה פאזלים כאילו שום דבר לא השתנה, איזה חֵלֶק זה. אולי הוא כתב במחברת את הסיסמה לא נכון ועכשיו הוא לא יכול לממש את המטבעות הדיגיטליים? אוי, זה גם יכול להיות.

מוסר ההשכל התסריטאי

כשגנזנו את הרעיון לסדרה ועברנו להתמקד בסרט הקצר, וויתרתי על חֵלֶק בלי רגשות אשם. הייתי בסביבות גיל 25 ובאיזשהו מקום התמרמרתי על הדמות הזאת שלא עושה כלום עם החיים שלה, שלא שואפת לשום מקום. היה זה רק הגיוני שאם עושים קיצוצים בתסריט, חֵלֶק חסר הדרמה נחתך. והנה, עשור אחרי, הוא חוזר (כי הוא לא פרייאר) ופתאום גדלתי יחד איתו ואני רואה את הצדדים היפים שלו, התשוקה לתחביבים שלו, היכולת לשמור על המיקוד שלו גם כשכל העולם משתנה, השלווה האסקפיסטית.

חֵלֶק קפץ להגיד שלום מהתת מודע וגם הביא איתו מוסר השכל, מתברר שהיצירה נשארת שם איפשהו בתוך קפסולת זמן אפילו אם הרעיון המקורי לא הופך לתסריט מגובש ובסוף לסרט. הדמויות והרעיונות מתחבאים בתת מודע ואולי יתגלגלו לרעיון אחר. בכל מקרה, הם משמרים איזשהי פרספקטיבה שהייתה לנו בתקופה מסוימת, איך העולם השתנה, איך גדלנו ביחס אליה.