קיצור תולדות האמנות או לצייר כמו ילד בן 5

לצייר מרובעים כמו מונדריאן, להתיז צבעים כמו פולוק או לתת פקודות לבינה מלאכותית עם ילד בן חמש בדודא לטושים

לבן שלי בן החמש הייתה לאחרונה "תקופה רגישה לציור", זה אומר בעצם שהוא רדה בי שאני אביא לו טושים ומהר כי יש לו דודא רצינית לצבוע (ולא בתוך הקווים). באותה תקופה הייתה שיחה ערה סביב תוכנות בינה מלאכותית שמחוללות ציורים כמו מידג'רני ודאלי. האם בינה מלאכותית יכולה להיות אמנית? כי בפועל היא כבר יוצרת אבל עם הוראות. אז מה משפיע יותר – היצרתיות של האדם שמפעיל את המכונה או המכונה עצמה. אם התוכנה מבוססת על כל האמנים שהיו כאן קודם, האם לא יהיו אמנים יותר? ואם לשאול את זה בצורה לא-דרמטית-בכלל, האם היצרתיות האנושית מתה?

כשכל השאלות הלא-דרמטיות-בכלל האלה מסתובבות בראשי, חשבתי שיכול להיות מעניין להראות לילד כל יום סגנון אמנתי שהיה חדשני לזמנו. ילדים בני 5 יודעים רק מה זה קשקוש ושהם הכי אוהבים את הצבע הכחול, בוא נראה מה יקרה לטאבולה ראסה הזה\הקאנבס הלבן אם נכניס לו קצת תרבות ואמנות.

לצייר עם סרגל כמו מונדריאן

ישבנו סביב השולחן עם נייר חלק וסרגל ואז הראיתי לו עבודות של מונדריאן (1872-1944). מונדריאן בתחילת דרכו צייר טבע דומם ותמונות נוף, בהדרגה התמקד בעיקר בציורי עצים עד שלאט לאט עזב את הריאליזם ואלה הפכו לייצוגים פשוטים כל כך שילדים לומדים אפילו בגן – שלושת צבעי היסוד, קווים, מלבנים וריבועים. לכן לא מפתיע שמבחינת הילד, הציור הזה היה ממש מרגש, קודם כל, יש בו את הצבע הכחול שהוא הכי אוהב וצבע אדום שהוא "צבע האש", המלבנים והריבועים הלבנים ששרטטנו הפכו לחוברת צביעה שבה אפשר בשמחה לצבוע מחוץ לקווים. אחר כך הוא התחיל לצייר עם הסרגל, זה כלי שהוא לא חשב ליצור איתו ופתאום הוא הבין את הפוטנציאל, הוא ייצר בעצמו צורות גיאומטריות וצבע בתוכן עם טושים. כשתלינו את הציורים על המקרר, כולנו ידענו שאכן מסתתרת שם אמנות.

להתיז צבעים כמו פולוק

עכשיו כבר יצאנו למרפסת עם בגדים שמיועדים ללכלוך, עברנו מצורות גיאומטריות סדורות לצבעי גואש מטפטפים. כמו ג'קסון פולוק (1912-1956) פרסנו על הריצפה קאנבס גדול (או במקרה שלנו קרטון מושטח) כשהמטרה היא להתיז על המשטח מלא צבעים. אצל פולוק שיטת העבודה הזו הייתה הניסיון לייצר דימוי המשוחרר ממגבלות ההגיון. לילד בן 5 בכלל לא ברור שבציור צריך להיות היגיון או כשחושבים על זה, הוא לא יודע בכלל מה זה היגיון. מבחינתו אם היה שם את הצבע הכחול זה ציור יפה. הגיוני. לי היה יותר משחרר ליצור ככה ממנו, הוא הרי רגיל ליצור ככה כחלק משגרת היום בגן.

לתת פקודות למחשב עם מידג'רני

הקסם הבא לא דרש מאיתנו צבעים או סרגלים, רק לשבת ביחד על הספה בנוחות עם מחשב על הברכיים. התחלנו ליצור עם תוכנת ה-AI מידג'רני (2022-____), ציור שהוא בעצם כתיבה, כי המערכת מחוללת תמונה דרך הוראות כתובות. אז הפעם עשינו שיחה להבנת הקונספט: "עידן, מה אתה רוצה שנצייר בתמונה?" "אני רוצה מכונית שגוררת רחפת וחללית בצבע כחול, כתום וצהוב" כתבתי את הדברים שהוא אמר בדיוק בפקודת Imagine/ של מידג'רני, קיבלנו תמונות והוא דרך אגב העיר הערות, "אני אוהב את התמונה הזאת יותר כי יש בה מכוניות גדולות" "התמונה הזאת כתומה ובצבע האש", "אני לא רוצה שיהיו שם עוד מטוסים" כך בחרנו עוד תמונות, ביקשנו שיחולל לנו עוד רביעייה של אופציות לציורים, כי מה אכפת לנו, זה כולה לחיצת כפתור. "מחר נקח את התמונה לפיתוח ונתלה אותה על המקרר" הבטחתי לו.

/Imagine, לסיכום אל תתפסו אותי במילה, אבל יש לי תחושה שיהיה בסדר בסופו של דבר, אולי תהיה לנו תחרות אבל האמנות לא תמות, גם בינה מלאכותית היא ידע שאפשר להשתמש בו ולייצר ממנו משהו חדש. מה שבטוח, המהפכה החדשה הזו היא כבר חלק משגרה הגיונית של ילד בן 5 ( שבתכלס עדיין מעדיף טושים.)