תקתקנו עוד פודקאסט: למה בעצם להאזין לאודיו במהירות פי 1.75

"המלכה לא חדלה לצעוק "יותר מהר! יותר מהר! עלייך לרוץ הכי מהר שאת יכולה, כדי להישאר באותו מקום. אם את רוצה להגיע למקום אחר, את צריכה לרוץ לפחות פי שניים יותר מהר."

מתוך "מבעד למראה ומה אליס מצאה שם" (לואיס קרול)

בילדותי אספתי גוגואים, פוגים ופליקים אה, וגם ספר מדבקות, כרטיסי ברכה של משפחת סימפסון ומחקים ריחניים. למזלנו, עדיין יש פרקים חדשים של משפחת סימפסון (כבר 34 עונות) אבל אני כבר פחות אוספת קלפי ברביות, לא יודעת, עבר לי. יש לי תחושה שכשילדים גדלים הם הופכים למבוגרים שממשיכים לאסוף דברים. הצורך לאסוף הוא אנרגיה שלא יכולה להתכלות, אז לאן היא הולכת? נראה חי שבתקופה הזאת שאנחנו חיים בה, התוכן הוא לגמרי האוסף. זה יכול להיות פודקאסטים, סדרות בטלוויזיה, הרצאות ביו טיוב, פוסטים שמורים, חדשות, עיתונים ועוד תוכן שרק מחפש שנסמן עליו וי.

למה יש לך עיניים גדולות כל כך? למה יש לך אוזניים גדולות כל כך? ברור, כדי לצרוך תוכן

אני באופן אישי מכורה לקריאה (ושמיעה) כי ככה אפשר להיחשף לכל המחשבה האנושית המתועדת. כל הגיוון שלנו, הידע שאנשים צברו במשך השנים, השראה, רעיונות, כל התחומים שמעסיקים את האנושות, הכל שם. החושים שלנו כמהים לידע הזה. להכיר כמה שיותר, להבין כמה שיותר, ללמוד מאחרים.

בתכלס, הגיוני סך הכל וגם חיובי, העניין הוא שבניגוד לאלבום מדבקות כדורגל של שנות ה-90, לא ברור מתי המשימה מסתיימת, כאילו מאיפה אני יודעת בכלל אם אני מתקדמת באוסף התוכן הזה? מגיעים מתישהו לאיזשהו מיצוי, פואנטה, עולים בדרגות? פעם היו קוראים לזה "תולעת ספרים", לפחות זה היה נותן לנו קצת אופי. היום התופעה מסתכמת ב"מכור למסכים", כינוי ג'אנקי שמתאר באופן טוב טינאייג'רים בטיק טוק וסבתות בפייסבוק כאחד.

דבר מהר2x

אחד הביטויים העמוקים ביותר לצורך לתקתק תוכן, מתבטא בהרגל להריץ את הזמן קדימה. להאזין להרצאה, פודקאסט או ספר במהירות גבוהה יותר וככה בעצם הדיבור מהיר יותר, לוקח פחות זמן להאזנה ואפשר לסמן וי יותר מהר. הרציונל הוא שאנשים מדברים יותר לאט ממה שה מוח יכול לקלוט ולכן בעצם אין סיבה לשמוע במהירות הדיבור. כל ה"אה..." שאנשים עושים תוך כדי שהם מדברים, נועד הרי למשוך זמן לדובר כדי לחשוב על מה שהוא רוצה להגיד. המאזין היה מסתדר יפה גם עם דיבור הרבה יותר קולח ומהיר. אז בגדול, כל עוד הטכנולוגיה מאפשרת, להגדיל מהירות של דיבור היא הגיונית, המוח גם מתרגל לזה מהר ובאיזשהו שלב נהיה מוזר לשמוע דיבור במהירות רגילה. מה לעשות? עייף לנו לחכות לרווחים בין מילה למילה.

להעביר את הזמן כדי לפנות עוד זמן

כשמסיימים תוכן מהר יותר, באופן טבעי, מתפנה מקום לעוד תוכן וככה בעצם באותו זמן קיבלנו 2 תכנים במחיר של 1. אני בעד המון תכנים מכל מיני סוגים וצורות, ידוע שיצרתיות היא מקום המפגש של תכנים מכמה עולמות שונים. העניין הוא שבעצם, בתכלס, מה הפואנטה? התוכן הוא אינסופי. בצער רב, אף פעם לא נגיע לכל הידע שאנחנו רוצים, אז לאן המירוץ הזה מוביל? הרי מדובר פה במילים וידע, לא משהו שאפשר לאסוף אותו או למדוד, אז למה למהר.

והפיתרון הוא...

דיאטה של תוכן, קחו שבוע ותודו לי אחר כך. שבוע בלי קריאה או האזנה למשהו שמישהו אמר. בהתחלה יהיה שקט מידי ומוזר. תרצו להרים את הטלפון או לפתוח את הטלוויזיה כחלק מהשגרה אבל פתאום יתפנה זמן ותשמעו קול שאומר "טוב, אז מה עושים עכשיו?" וזה יהיה הקול שלך. פתאום מתוך החלל הריק יחזרו כל הרעיונות שלך שתמיד חיזלשת כי לא היה לך זמן. פתאום התודעה תהיה נקייה, יכולת הביצוע תעלה.

קחו אפילו יום כזה

פעם, הייתי נוסעת כל בוקר לעבודה עם אוטובוס ומחכה לו עם הפלאפון על הספסל וגוללת. יום אחד, במהלך דיאטת כאסח (של תוכן), שמתי לב בהעצם הספסל הפוך לכביש ופונה לחנויות, כולם יושבים עם הפלאפון שלהם ומסובבים את הצוואר לכביש כל כמה שניות לראות אם הגיע האוטובוס ואז חוזרים לפלאפון. בגלל שהפעם היה אסור לי לבהות בפלאפון כמו כולם, חיפשתי מה לעשות. החלטתי לכתוב וואטסאפ לעיריית גבעתיים ולבקש שיהפכו את הספסל לכיוון הכביש. אחרי כמה ימים באמת באו מהעירייה ועכשיו כולם יכולים להבות בפלאפון שלהם ובזווית העין לראות אם האוטובוס הגיע בלי להסתובב. אני את שלי עשיתי.

איך הופכים מידע לאוסף בולים?

האמת, עזבו אתכם מאוסף של יחידות מידע, זה חסר משמעות אם שמעתם שני ספרים קצרים או אחד ארוך. אם זה לקח לכם 7 שעות או רק 3.5, אף אחד לא סופר לכם. אם תרצו באמת לייצר אוסף שתהיו גאים בו ותרצו להחליף עם חברים בכיתה – תהפכו את כל העניין הזה לתובנות כתובות. משהו מוחשי שאוסף את כל מה שלמדנו עד עכשיו, קובץ עם ציטוטים מעניינים, רעיונות, מחשבות. כל שורה חדשה שתוסיפו תשתווה לסיפוק של ילד שמקבל עוד כרטיס של פוקימון מהמהדורה המיוחדת. אז הפיתרון להתמכרות לתוכן היא לייצר עוד תוכן? כנראה, אבל שיהיה לתצרוכת אישית. אגב, אפשר להרהר תוך כדי קריאה, לאן שוב אמרנו שאנחנו ממהרים?